הנה סיפור עם סוף טוב, ועוד לקח חשוב שאני שמח לחלוק עם המרצים שביניכם, או עם מי שרק בתחילת הדרך.
סמדר התקשרה אלי לפני כחמישה חודשים. היא נחשפה להצעתי לקורס הכשרת מרצים, ונפגשנו.
סמדר היא רקדנית מופלאה, כוראוגרפית ומורה לריקוד. בעלת עבר עשיר, והווה ועתיד מלאים כרימון.
אחת הסיבות להצלחתה כרקדנית – מעבר לעובדה שמדובר באשה אינטליגנטית מאוד, יסודית, סקרנית ולומדת – נעוצה בעובדה שכילדה חוותה קשיים בלמידה ובביטוי בשפה כתובה, ומשום כך מצאה את יכולת הביטוי שלה באמצעות שפת הריקוד.
והיא בקשה ממני לללות אותה ביצירת הרצאה שהיא חלק ממופע ריקוד. סיפור של תנועה וצבע ומוסיקה, כשלצידו סיפור חייה האישיים והמקצועיים, והמון תובנות מעצימות על החיים.
כעבור 3 שבועות אינטנסיביים של עבודה משותפת, הדרכה, מיקוד, חיזוק כשצריך, וכתיבת התסריט להצגה שהיא גם הרצאה – עמד התסריט לרשותה של סמדר.
ומכיוון שללמד אותה לרקוד לא הייתי צריך (וגם לא יכול, חוץ מ"ריקוד הציפורים"), צפיתי לשמוע שהמופע המשולב עלה לבמות.
וציפיתי, וחיכיתי…. ואחרי חודשיים התקשרתי לברר. "כן, היא אמרה לי, החומר הכתוב מסתכל עלי כל יום – ואני מחזירה לו מבט, אבל אין לי אומץ לקחת את זה קדימה. אני פוחדת מהעניין של ללמוד בעל-פה".
מבינים? זוכרים את חוויות הילדות שלה.
סוף טוב.
השבוע הזמינה אותי סמדר למופע. היא סיפרה את הסיפור, תוך שהיא נעזרת בכרטיסיות שהכינה (והיא יודעת לספר ולרתק קהל), והמופע וההרצאה היו באמת חוויה יוצאת דופן.
הקהל ישב מרותק ומוקסם במשך שעה ורבע, ויצא שופע מחמאות (אגב, מי שרוצה להזמין מופע של סמדר, מוזמן ליצור עימי קשר בפרטי, ואתן פרטים).
וסמדר, שהתגברה והעיזה, אמרה לי מאושרת בתום המופע: "זהו, ילדתי את עצמי מחדש. עכשיו השמיים הם הגבול".
תמונת אילוסטרציה