התעוררתי מהריח

התעוררתי מהריח.

התחושה היתה שעדיין ממש מוקדם. 

הצצתי בשעון. 2:14 לפנות בוקר. 'קצת אחרי חצות'  אני מזמזם – ומבין שהריח הזה ידיר שינה ממני. 

כבר קרה לי שהתעוררתי בשעות כאלה. פעם זה הגיל, אתם יודעים. לעיתים בגלל שהראש טרוד. הילדים שבצבא. סערת רעמים וברקים. 

אבל כעת התעוררתי מהריח. עוצמתי כל כך. שתלטן. כאילו רק הוא ואין בלתו. 

יוצא מהפוך העוטף אל הקור. 
צעדים מהירים ואני קרוב למטבח. 
אם בחדר השינה הוא עוד היה "ואין בלתו", כעת הוא כבר "אני ואפסי עוד". 

עכשיו אני ממש מול המקור. ומלמל דיאלוג שנשמע קצת כאילו לקוח מעולמות תוכן אחרים –  

ח:  "נראה אותך מתעלם ממני"
אני:  "ניצחת", אבל זה לא כוחות"
ח:  "צודק, תמיד ידעתי שלא  תעמוד בפניי"
אני: "הייתי אוכל אותך עכשיו, את כולךךך, את הבשר הרך הזה שלך" ……

עומד מול סיר החמין שבתנור, אבל יודע שעד מחר בצהרים נותרו עוד המון שעות של ציפיה והמתנה ודחיית סיפוקים. השום והדבש, הבשר והקישקע, הבצל והפפריקה. והלכה לי השינה. על הדבש ועל העוקץ. 

וזה הזכיר לי את סודותיו של חוש הריח. לא סתם אומרים שהוא החוש הכי כזה "בלתי ניתן לעמוד בפניו". ונזכר בהרצאה שנתתי לה את השם "איך משטים בנו כל הדרך אל מרכזי הקניות": נזכר שהתעמקתי בתעשיית הריחות הסינטטיים, כאלו שעושים בהם שימוש כדי להעצים את ריח הקפה בבית הקפה, את ריח הלחם בסופרמרקט, את ריח הפופקורן בקולנוע.

ונזכר איך לאותה הרצאה הבאתי בקבוק עם תרכיז ריח סינטטי בריח שוקלדצ'יפס – ומזל שפתחתי את הבקבוק רק בחמש הדקות האחרונות של ההרצאה.

עכשיו כבר 2:34.  קצת הומור עצמי אף פעם לא הזיק..