ומה קורה אם הדברים משתבשים?

ומה קורה אם הדברים משתבשים?
תובנות למרצים מהסדרה "בית הנייר"
(כתבה שניה)

קבלתי תגובות רבות על הכתבה הראשונה, שעסקה בתובנות למרצים מסדרת הקאלט המשובחת הזו, ואני נכון להמשיך "לחפור" לכם.

אחד המוטיבים המרתקים בסדרה הוא נסיונם של 2 הגיבורים בסדרה – העומדים משני עברי המתרס – לפצח "צעד אחד מראש" את מהלכיו של הצד האחר. ומסתבר, שאחד מהם "הכין שיעורי בית קפדניים מראש".

מה שקוראים בשפה העסקית What If: מה עלי לעשות אם התוכנית המקורית תשתבש?

זה נכון לעסקים, וזה נכון מאוד גם למרצה העומד לפני קהל. כי כאן הכל תלוי בך.

אני מתקשה לשכוח את הפעם הראשונה שזה קרה לי. לפני הרבה שנים. אני מתחיל הרצאה לפני כ-50 איש. ופתאום – הפסקת חשמל כללית באולם. אין לך מחשב. אין מקרן. אין תאורה. עברנו למסדרון שהיה מואר באור השמש והמשכתי. התנאים היו קשים, אבל המשכתי. לומר לכם שזו היתה החלטה נכונה? בדיעבד אני חושב בכנות שהייתי יותר מדי להוט להוכיח שאני יכול להיות נאמן למשפט "ההצגה חייבת להמשך", מבלי שהיה לי הניסיון לדעת שבתנאי ישיבה לא נוחים לקהל ובתנאי עמידה בלתי נוחים לי – ההצגה הזו לא תצליח. והיא אכן בעיקר פגעה ביכולתי לרתק ולהעביר את המסר.

אבל מה שבכל זאת למדתי בשנותיי כמרצה הוא, שהכנה מוקפדת למצבים משתנים, כאלה אינם תלויים בך המרצה, מצמצמים כמעט לאפס את רוב ההפתעות שיכולות לקרות לך במהלך הרצאה.

כי אם התכוננת מראש ל"הפתעות" – הן כבר לא הפתעות.

כי אפשר וצריך להכין גיבוי למצגת שלך, למקרה שהמחשב מסרב לפעולה.

כי אפשר להעביר הרצאה גם בלי מצגת, בזכות העובדה שתכננת מראש איך להעביר את ההרצאה ללא אמצעים ויזואליים.

כי – במקרי קיצון – אתה אפילו יכול העביר הרצאה בחושך (רק תחשבו עד כמה יכולה תוכנית רדיו טובה לרתק אתכם).

ועוד שפע של טיפים שאני נוהג לתת למרצים בתחילת הדרך, איתם אני עובד בפגישות הדרכה אחד על אחד.

קוראים לזה "תוכנית חירום" או "תוכנית ב'". והיא דורשת הכנה ותשומת לב, ולעיתים ציוד נוסף שתמיד מגיע איתי בבגאז' של המכונית. אבל היא שווה אלפי מונים יותר מאשר לעמוד חיוור מול אולם מלא קהל, לאבד אותו, רק כי "פתאום" נולדה שם "הפתעה".

ושנדע רק הצלחות.