ושוב אני על הבמה

ושוב אני על הבמה, ושוב שואל את עצמי
מהו באמת תפקידי כאן?

זו באמת שאלה שמטרידה אותי, השאלה שבכותרת. 
והיא באמת שאלה שאני שואל את עצמי לא אחת…

האם אני כאן, על הבמה, מול 80 איש או 10 או 500, כי באתי לספר לכם את הסיפור שלי, הפרטי? סיפור מעניין, שיש בו הרבה תובנות ולקחים ומוסר השכל לחיי אחרים.

או האם אני כאן כדי לספר את הסיפור הקולקטיבי, של כולנו? כולנו ישראלים, חוגגים 70 שנות עצמאות, גאים על הייטק ישראלי כחול-לבן, על חברה ישראלית שוקקת ומאתגרת…

או האם אני כאן כעורך עיתון או תחקיר בטלויזיה? זה שערך תחקיר, ומקפיד על העובדות, אבל יודע שאחרי הכל – כמו אילנה דיין, כמו רביב דרוקר – התחקיר עטוף בנקודת המבט הפרטית ובאמונות ובהשקפת העולם שלי….

כל כך הרבה סוגיות שמתרוצצות להן חופשי בשיח הישראלי לאחרונה, ואשר מחייבות אותי להחליט מאיזו זווית לדון בדברים, מאיזה צד לשקף אותם לקהל:  כן בחירות – לא בחירות. פרשת ילדי תימן. גיוס חרדים. אפליית נשים. סלאח פה זה ארץ ישראל. הפגנות ברוטשילד. האינטרסים של פוטין במזרח התיכון. תקציב הבטחון והקמת המכשול ברצועה. תקציב החינוך ולמה מחנכת המערכת את ילדינו.

ויודע, שאילולא הייתי ממשיך ושואל את עצמי שאלות אלה, 
רבות מעשרות אלפי האוזניים שהאזינו לי עד היום, לא היו "מבקשות" להמשיך ולהאזין.
כי רבים מהיושבים באולם הם ביקורתיים (בצדק), וספקנים (בצדק) ובעלי עמדה (לפעמים שונה משלי).

"באיזו מידה אתה משנה את תוכן ההרצאה בהתאם לסוג הקהל?" שאלתי את חיים

חיים הוא מרצה ותיק. לא אחת יצא לי להאזין להרצאותיו המובנות והמלמדות. לא אחת נפגשנו באותם מקומות, כאשר אחד מאיתנו מרצה ממש לאחר סיום ההרצאה של משנהו.
ואז מתפתחות להן שיחות ידידותיות ביננו. בדרך כלל על נושאי הרצאות הקרובים ללב שנינו. או על קהל בהרצאות.

"מעט מאוד. הנושא הוא אותו נושא. בדרך כלל אני בונה אותו פעם אחת והוא מתאים לצעירים ולמבוגרים כאחד".

אצלי זה קצת אחרת. מניסיוני שלי אפשר דווקא לומר ש"הרצאה אחת לארבעה קהלים שונים = ארבע הרצאות". 

לא אחת אני מוצא עצמי יושב אל המחשב, אל מול הרצאה שהעברתי פעמים רבות, אבל חושב מה רלבנטי לקהל מולו אופיע בעוד יומיים:
האם אלה צעירים או מבוגרים, גברים או נשים, מהו הידע והחוויות שצברו האנשים, עד כמה הם מכירים את הנושא, מה אני  רוצה ללמד אותם, על אלו "יבלות" אני נזהר שלא לדרוך, מהו עיתוי ההרצאה (בשישי בערב אני נוטה לשוות אווירה קלה יותר, להרבות בסיפורים), האם אני רוצה לגרות את הקהל להסכים איתי או לחלוק עלי.

עם השנים, ככל שצברתי יותר ויותר נסיון, הפעולה הזו של התאמת ההרצאה לקהל הספציפי, לוקחת לי פחות ופחות זמן.

אבל תמיד חושב קהל קהל קהל.​