כך פתחתי הרצאה!

המקום: ירושלים

הזמן: יום שלישי בבוקר

אתמול בערב: ברכות לקבוצת הכדורגל של הפועל חיפה אשר זכתה אמש בגביע המדינה בכדורגל, לאחר שניצחה במשחק הגמר את בית"ר ירושלים 3-1 באצטדיון בירושלים.

הקהל: 50 ירושלמים, גמלאי אחד הבנקים. גברים ונשים.

הסיטואציה: מילים ראשונות בהרצאה, מיד לאחר שמנהל חוג הגימלאים קרא מהדף את מועדי הטיולים הבאים של הגמלאים ("ב-21.6 אנחנו יוצאים לטיול בשמורת עין חצבה ורשות הדיבור לעופר ענבי, המרצה שלנו הבוקר")

אני:
"בוקר טוב. אני מבקש להזכיר לכם עוד אירוע. מחר בערב, יום רביעי בשעה 23:00 בלילה, בכיכר ספרא אתם מוזמנים לחגיגות הניצחון של הפועל חיפה לאחר שזכתה בגביע"

צחוק גדול ספונטני בקהל. צחוק רם ומתגלגל.
זהו אני שלהם והם שלי. 
אפשר להתחיל בהרצאה על פרשת תיק 3000.

מה עשיתי פה? 
קשוב למתרחש לפני (ההקדמה של מנהל החוג) + יודע שהרוב בקהל הם אוהדי בית"ר ירושלים + מבין שמשפט הפתיחה שהמצאתי על המקום הוא הדבר שהם הכי פחות מצפים לו…
וניצלתי את הסיטואציה

והקהל כבר היה איתי ושלי.
ואז עברתי להרצאה על פרשת הצוללות.

ולסיום ברכות לאוהדי הפועל חיפה. 
אשר ציפו במשך 44 שנים, מאז הזכייה הקודמת בגביע בשנת 1974, לרגע מאושר נוסף.
לא פשוט להיות אוהד קבוצת ספורט. 
אבל מרגש מאוד: שמחות ועצב, ותסכול ותקוות, והשתייכות שבטית והרגשת ביחד, וסגידה והערצה.
ומי מכם שממשיך לקתרג בציניות "כולה 11 נגד 11 רודפים אחרי כדור" – שייקח/תיקח כרטיס אשראי וילך/תלך לקניות בקניון בשעה שאנחנו צופים בכדורגל או בכדורסל או בטניס או בשחיה או במרוץ מכוניות, או או או.

בהכשרה למרצים בתחילת דרכם אני מקדיש פרק נרחב לאומנות של "לספר סיפור"
ואז בפרק בניית הרצאה אני מסביר גם  איך בונים פתיחה וסיום להרצאה.

באתר זה, במדור "קטלוג קורסים" תוכלו למצוא את כל מסלולי ההכשרה אותם אני מציע כיום – הארוכים והקצרים, כאלו עם ליווי אישי ואחרים שהם הכשרה יחידנית.

 רק בשמחות,

עופר