לספר סיפור טוב

"לספר סיפור טוב" מתחיל בדרך כלל בהבנה שלך שיש פה סיפור טוב. בסיטואציה שבה נתקלת, או בכזו שאתה, כמרצה, מביים (כן, מרצה הוא גם תסריטאי וגם במאי).

אז הנה דוגמא, שקרתה לי לפני כחודש, ומיד הפכה לסיפור שסיפרתי לחבריי בפייסבוק –

כן, יש רגעים בטיול לחו"ל שבחיים לא תוכל לתכנן, אבל ייצרבו כחוויה לכל החיים.
אנחנו מתיישבים. כסאות 14A, 14B. המראה בעוד עשרים דקות. מחליפים דעות מלאות התפעלות ופירגון על יופיה של הדיילת (אתיופית) ישראלה.
ויתכן שזה היה פוסט על הדיילת ישראלה, כפרה-כמה-יפה-יפה, אילולא……

בפתח המטוס נכנס יוסי.
הלך יוסי לכיוון שהוא רגיל, ואני קמתי מ-14B, ומיהרתי אליו. "עופר", "יוסי"…. המון שנים לא נפגשנו……

יוסי א. הוא הטייס !

ומכאן קצרה הדרך לכך שיוסי הזמין אותנו לשבת בזמן הנחיתה בקוקופיט. אותי ואת לאה יזרעאל. שגם תצלם את האירוח והאירוע.
קט!! 03.45. תהליך אישורים מזורז נערך, ואנחנו עושים דרכנו נרגשים. נכנסים לקוקפיט.יוסי א. וערן מארחים אותנו. ישראלה היפה מהדקת סביבנו חגורות. אסור לצלם עם פלאש. עשרים דקות לנחיתה.הצטרפנו כשהמטוס כבר ב-18,000 רגל, אחרי שהנמיך מ-34,000.

זה באמת לא לתאר במילים את האורות, והקולות באוזניות, והשלווה והדריכות והמתח וההתרגשות של פעם בחיים כנראה. ואת ברצלונה נפתחת באופק.
וב-2700 רגל הם מבקשים לתת להם להתרכז עכשיו, והם עושים חישובים….. והמסלול המואר של שדה התעופה מתקרב….. here we come.
ובדיוק מופתי המטוס נושק למרכז המסלול.
והחמצנו את מחיאות הכפיים במחלקת הנוסעים.
מחלקת נוסעים? פחחחחח. בואו איתנו לקוקפיט!
מסקנה: חפשו לכם חבר או ידיד שהוא טייס. חוויה לכל החיים.