אני באמת מחזיק את עצמי כדי לא להלבין את פניו ברבים. אבל את דברי הביקורת לא אחסוך ממנו. אבל האמת שצריך לצאת בגלוי כנגד מי שפוגע במקצוע הזה "מרצה" ובמי שמסנוור מרצים חדשים בתקוות שווא ובדברי כזב. במחוזות אחרים מכנים את פרסומיו פייק ניוז.
חוויה אישית שקרתה לי קצת אחרי חצות.
השבוע הוזמנתי להרצות בפני תלמידי בית הספר הריאלי העברי בחיפה. נושא ההרצאה: "לקחי פרשת פולארד". ההרצאה נערכה במסגרת המפגש השנתי שמקיימים תלמידי השכבה הבוגרת לקראת יום הזכרון השנתי לעלייתם לגרדום של “קדושי קהיר” – הד”ר משה מרזוק והמהנדס שמואל עזר, אשר שילמו בחייהם בעקבות כשלון “מבצע סוזאנה”, 1954, שהתגלגל אחר כך ל”פרשת עסק הביש” אשר הסעירה את המדינה במשך שנים רבות.
כשפנתה אלי כוכב (שם בדוי, אבל כזה המתאר היטב את דמותה) ובקשה שאסייע לה להעלות את סיפור חייה כמרצה לשם העצמת אחרים, הבנתי שישנם עוד אנשים בסביבה שיכולים לרגש וללמד.
אני מתקשה לשכוח את הפעם הראשונה שזה קרה לי. לפני הרבה שנים. אני מתחיל הרצאה לפני כ-50 איש. ופתאום – הפסקת חשמל כללית באולם. אין לך מחשב. אין מקרן. אין תאורה. עברנו למסדרון שהיה מואר באור השמש והמשכתי.
אין כאן ספוילרים, כך שגם מי שלא צפה מוזמן להמשיך לקרוא. כי ישנם אחלה טיפים למרצים!
ושוב שואל את עצמי מהו באמת תפקידי כאן. ויודע, שאילולא הייתי ממשיך ושואל את עצמי שאלות אלה, רבות מעשרות אלפי האוזניים שהאזינו לי עד היום, לא היו "מבקשות" להמשיך ולהאזין. כי רבים מהיושבים באולם הם ביקורתיים (בצדק), וספקנים (בצדק) ובעלי עמדה (לפעמים שונה משלי).
בסוף השבוע האחרון הזדמן לי לצפות בסרט הישראלי עטור הפרסים "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה'". בעקבות הצפיה (המומלצת!!!!) הנה כמה הרהורים שכנראה יועילו למרצים שביניכם.
תמיד תחשבו קהל. תמיד תחשבו מופע מול קהל. ותוכנית חלופית תמיד תהיה שם בשבילכם כדי לצמצם למינימום את הסיכון שתצטרכו לבטל את הופעתכם.
מציע לכם את קולי השפוי. המנוסה. שמסתכל על המציאות האמיתית. שאינו מנסה לעשות על מישהו סיבוב. יש כבר לא מעט אנשים שעברו את ההכשרה שלי ויעידו על כך.
אנחנו מתפלאים כל פעם מחדש, נכון! איך זה שאנחנו הצודקים, המותקפים על ידי חמאס, צה"ל הוא הצבא המוסרי עם קודים מוקפדים של פתיחה באש על הקם להורגך או לשרוף את שדותיך, עם האיזנקוטים והיאיר גולנים – איך זה שאנחנו לא יוצאים טוב מזה? מעצבן. איך זה שרק אתמול גיבה העולם כי לישראל יש מלוא הזכות להגן […]
כיצד לפתוח הרצאה כדי שהקהל יהיה תמיד איתך (וגם ברכות חמות ל.....)
בחייו של מרצה מול קהל לא אחת צריך המרצה להחליט האם לנקוט בגישה שהקהל יקבל את דעתו - או כזו שבה הוא יביא את דבריו כהתרסה, כניעור הקהל מעמדות שהוא מחזיק בהן, כדי ליצור ויכוח ועירנות והתנגדויות. זו החלטה לא פשוטה.
אני מבקש לנתח את הופעתו של ראש הממשלה נתניהו בתקשורת (30.4.2018), בעת שחשף את "ארכיון תוכנית הגרעין של איראן", בעיניים של מרצה ותיק ומדריך למרצים.
תשיגו לי דחוף את הרצל!!!!
כולנו בעצם קצת לבד לפעמים. על הבמה. ומתחת לה. תלוי מתי.
תמונה יפה של אחווה אנושית.
"לספר סיפור טוב" מתחיל בדרך כלל בהבנה שלך שיש פה סיפור טוב. בסיטואציה שבה נתקלת, או בכזו שאתה, כמרצה, מביים (כן, מרצה הוא גם תסריטאי וגם במאי).